אתר שאינו נגיש חושף את העסק לתביעה אזרחית שאפשר להגיש בלי להוכיח שנגרם נזק בפועל, ובמקרים מסוימים גם לקנס מינהלי מטעם הרשויות. החשיפה אינה תיאורטית, יש בישראל תובעים שמתמחים בדיוק בזה. לפני שנכנסים לפרטים, שלוש נקודות שכדאי להחזיק בראש:
- החובה חלה על עסקים שנותנים שירות לציבור, גם אם הם קטנים מאוד
- ההגנה הטובה ביותר אינה משפטית אלא טכנית, אתר שתוקן באמת
- הצהרת נגישות לבדה אינה פותרת כלום אם האתר עצמו לא נגיש
שמי סער ברעם, מומחה שיווק דיגיטלי עם מעל 15 שנות ניסיון בשטח. ייסדתי את חברת שיווק דיגיטלי שמלווה עסקים להשגת תוצאות אמיתיות, יותר לקוחות, יותר מכירות, ויותר צמיחה. חשוב שאומר את זה מראש, אני לא עורך דין והמאמר הזה אינו ייעוץ משפטי. הוא נכתב מהזווית שאני מכיר, הזווית של מי שבונה ומתחזק אתרים לעסקים ורואה מה קורה כשזה לא נעשה.
על מי בכלל חלה חובת הנגישות
הכלל הבסיסי הוא פשוט. אם העסק שלך נותן שירות לציבור, והאתר הוא חלק מהשירות הזה, האתר צריך להיות נגיש. זה כולל אתר תדמית שמציג שירותים, חנות אונליין, טופס יצירת קשר, קביעת תורים ואפילו תפריט של מסעדה.
הרבה בעלי עסקים מניחים שהחובה חלה רק על חברות גדולות. זו טעות יקרה. ישנן הקלות מסוימות לעסקים קטנים מאוד בהיבטים מסוימים, אבל הן אינן פטור גורף, והן לא מבטלות את החובה הבסיסית להנגיש את האתר.
הנקודה שהכי מפתיעה אנשים היא שהאחריות היא שלך גם כשהאתר נבנה על ידי מישהו אחר. מול הלקוח ומול בית המשפט, בעל העסק הוא זה שנותן את השירות. אם בניית האתר נעשתה בלי התייחסות לנגישות, זו בעיה שלך לפתור.
כתבתי בהרחבה על הצד החוקי במאמר נפרד על חובת נגישות אתרים בישראל, וכאן אני מתמקד בצד שכואב בכיס.
איך נראית החשיפה הכספית בפועל
יש שני מסלולים שונים לגמרי ורוב בעלי העסקים מערבבים ביניהם. המסלול הראשון הוא תביעה אזרחית שמגיש אדם פרטי. המסלול השני הוא אכיפה מינהלית של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
בתביעה האזרחית המחוקק קבע פיצוי שניתן לפסוק בלי הוכחת נזק. המשמעות המעשית היא שהתובע אינו צריך להראות שהוא ניסה לקנות ונכשל ושזה עלה לו כסף. די בכך שהאתר אינו עומד בדרישות. זה מה שהופך את התחום לכדאי עבור תובעים סדרתיים.
מעבר לפיצוי עצמו יש שתי עלויות שאנשים שוכחים. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מצד אחד, והעלות של לתקן את האתר בלחץ זמן מצד שני. תיקון חפוז תמיד יקר יותר מתיקון מתוכנן, וזה לפני שדיברנו על הזמן שלך.
במסלול המינהלי מדובר בקנס שמוטל על ידי הרשות, ולעיתים בדרישה לתקן בתוך פרק זמן קצוב. אני נמנע בכוונה מלנקוב כאן בסכומים מדויקים. הסכומים מתעדכנים, הם תלויים בנסיבות ובגודל העסק, ומספר שגוי בנושא משפטי גרוע יותר מאשר לא לתת מספר בכלל. למספרים המעודכנים פנה לעורך דין או למורשה נגישות.
מה הכי מגדיל את הסיכון שלך
הסיכון אינו מתפלג באופן שווה בין אתרים. יש כמה דפוסים שחוזרים כמעט בכל פנייה שהגיעה אליי בנושא, והם כמעט תמיד דברים שניתן לאתר תוך דקות.
הראשון הוא טפסים שלא ניתן למלא במקלדת בלבד. טופס יצירת קשר או קופה בחנות שדורשים עכבר הם הכשל החמור ביותר, כי הם חוסמים את הפעולה שבגללה הלקוח הגיע.
השני הוא תמונות בלי טקסט חלופי ותפריטים שאינם מוכרזים נכון לקורא מסך. זה נשמע טכני ושולי, אבל בפועל זה מה שהופך אתר ללא שמיש עבור משתמש עיוור.
השלישי הוא ניגודיות צבעים נמוכה וטקסט שלא ניתן להגדיל. זה הכשל הנפוץ ביותר באתרים מעוצבים יפה, והוא גם הזול ביותר לתיקון.
הרביעי, והוא זה שמייצר הכי הרבה תביעות, הוא הצהרת נגישות שמבטיחה דברים שהאתר לא מקיים. הצהרה כזו היא בעצם הודאה בכתב. אם אתה מצהיר שהאתר עומד בתקן והוא לא, יצרת ראיה נגד עצמך.
מה לבדוק באתר שלך בעשר דקות
יש בדיקה מהירה שכל אחד יכול לעשות בעצמו בלי ידע טכני. נסה לעבור על האתר שלך באמצעות מקש הטאב בלבד, בלי לגעת בעכבר. אם אתה לא מצליח להגיע לתפריט, למלא את הטופס או להשלים רכישה, זו כבר בעיה שתופיע בכל בדיקה מקצועית.
בדיקה שנייה היא להגדיל את התצוגה בדפדפן למאתיים אחוז ולראות אם משהו נשבר או נעלם. בדיקה שלישית היא לפתוח את הצהרת הנגישות שלך ולקרוא אותה מילה במילה. אם היא מבטיחה עמידה בתקן ולא עברת בדיקה שמאשרת את זה, זה הסעיף שהייתי מטפל בו עוד היום.
איך מצמצמים את החשיפה בפועל
הצעד הראשון הוא בדיקה אמיתית ולא הערכה. יש כלים אוטומטיים חינמיים שסורקים אתר ומדווחים על כשלים, והם נקודת פתיחה סבירה. חשוב להבין שהם מזהים חלק מהבעיות בלבד, ולכן בדיקה אנושית עדיין נחוצה.
הצעד השני הוא לתקן לפי סדר עדיפויות ולא לפי סדר הרשימה. קודם כל מה שחוסם פעולה, כלומר טפסים, ניווט ותהליך רכישה. אחר כך תוכן, ורק בסוף פרטי עיצוב. ככה אתה מוריד את עיקר הסיכון בשלב הראשון.
הצעד השלישי הוא להפסיק להסתמך על תוסף נגישות כפתרון יחיד. התוספים האלה, הווידג'ט עם האייקון בצד המסך, עוזרים בחלק מהדברים. הם אינם הופכים אתר לא נגיש לאתר נגיש, ובתי משפט בעולם כבר התייחסו לכך.
הצעד הרביעי הוא לתעד. שמור את דוחות הבדיקה, את תאריכי התיקונים ואת ההתכתבות עם מי שביצע אותם. עסק שיכול להראות תהליך מסודר נמצא בעמדה אחרת לגמרי מעסק שלא עשה כלום. על העלויות והתהליך עצמו הרחבתי במאמר על כמה עולה הנגשת אתר.
מה עושים אם כבר הגיעה פנייה או דרישה
הדבר הראשון, ואני אומר את זה כי ראיתי את ההפך קורה, הוא לא להתעלם. מכתב דרישה שלא נענה הופך לתביעה, ואז המשא ומתן מתחיל מעמדה גרועה בהרבה.
הדבר השני הוא לא לענות לבד. זה הרגע לעורך דין שמכיר את התחום. כל מה שתכתוב בשלב הזה יכול לשמש בהמשך, כולל הבטחה לתקן בתוך זמן שלא תעמוד בו.
הדבר השלישי הוא להתחיל לתקן במקביל. בפועל, התיקון עצמו הוא הקלף המשמעותי ביותר שיש לך. עסק שתיקן את האתר בתוך שבועות ספורים מהפנייה נמצא במקום אחר לגמרי מעסק שמתווכח ולא מתקן.
והדבר הרביעי הוא להסיק את המסקנה הרחבה. נגישות אינה פרויקט חד פעמי אלא משהו שנשבר מחדש בכל פעם שמוסיפים עמוד, תמונה או טופס. מי שמכניס את זה לשגרת התחזוקה של האתר כמעט לא חוזר לנושא הזה.
ואם לסכם את זה בלי משפטית מיותרת. העלות של להנגיש אתר כמו שצריך היא חד ספרתית באלפים ברוב המקרים. העלות של תביעה, גם כזו שמסתיימת בפשרה, גבוהה בהרבה ומגיעה בלי התראה. זה אחד המקומות הבודדים בשיווק דיגיטלי שבהם ההחלטה הנכונה היא פשוט לסגור את הפינה ולהמשיך הלאה.
מקורות: נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות | תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התאמות נגישות לשירות | תקן ישראלי 5568 | W3C Web Content Accessibility Guidelines
רוצה לדעת יותר? מוזמן ליצור קשר ישירות: 077-8040280